פעילות ברוח מייקרית vs משימה התנסותית

בואו נעשה עצירה קטנה ונדבר על ההבדל בין משימה התנסותית לפעילויות ברוח מייקרית

משימה התנסותית: מעודדת למידה אקטיבית המכוונת לפיתוח שלל מיומנויות בתהליך ארוך זמן, הלומדים והלומדות מקבלים חופש פעולה יחסית רחב והם אחראים שווים על הלמידה כמעט כמו המנחה, ללומדים יש הזדמנות להרהר על התוצרים שלהם והם לא מקובעים לפתרון אחד או לדרך אחת.

פעילות ברוח מייקרית: גם היא מעודדת אקטיביות אבל לרוב חד פעמיות, התוצר יהיה אחיד ונגיע לאחד כמעט בסוף כל מפגש, כאשר משימות אלה נעשות כאירוע חד פעמי הן מהנות מאוד ולפעמים מצליחים להגיע לשלב תובנות על התוצר והתהליך אבל בהיעדר זמן לתהליך ממושך וללא שגרת למידה התובנות תישארנה שטחיות ולרוב בתחום החוויה.

---

בואו ננסה לגעת בנקודות הבאות מי עדיפה? משימה התנסותית או פעילות ברוח מייקרית?

מטרות

למידה התנסותית: כאשר אנחנו מגדירים מטרות ללמידה אנחנו רואים את הלומדים ורוצים לתת מענה לתהליך ארוך תווך, מטרת הלמידה במרחב המייקרי בבסיסן הן לאפשר גיוון באופני החשיבה ודרכי הפעולה. פעילות ברוח מייקרית: המשימה היא ספציפית והמטרה ברורה, כך גם דרך הפעולה.

תהליך

למידה התנסותית: הלומדים פעילום ומעורבים בתהליך, ישנן נקודות עצירה להתבוננות על התהליך והזדמנות לתקן. פעילות ברוח מייקרית: גם כאן הלומדים פעילים ומעורבים בפתרון, יש המון ניסוי ותהייה אבל לא תמיד באופן מושכל, לפעמים בסוף הפעילות יהיה איסוף תובנות או מחשבות, אבל לא תמיד יוביל לתהליך.

למידה

למידה התנסותית: הלמידה היא טבעית ומשמעותית, ישנם שלבים לכניסה לתהליך אשר הופכים את הלמידה להדרגתית ומאפשרים העברת ידע ומיומנויות למשימות הבאות. פעילות ברוח מייקרית: כל משימה מוגבלת בזמן ולכן הלמידה היא סביב פתרון הבעיה הנקודתית, לא תמיד יש הפקת תובנות על-מנת להעביר למשימה הבאה, בדרך כלל הלומדים ימצאו עניין בנקודות בהם הם חזקים ויכולים להיות משמעותיים, יהיה קשה לדרבן את כולם לקחת חלק כי המשימות קצרות והיום הזה סופו להיגמר.

שימור ידע

למידה התנסותית: שימור הידע ברמת הלומד נעשית באופן טבעי תוך חקר ועשיה, על זה מוסיפים גם תהליכי תיעוד של העשיה כחלק מהלמידה, כאשר הלמידה היא רלוונטית ישנה סבירות לשימור ידע.

פעילות ברוח מייקרית: שימור הידע עלול להיות קלוש, לרוב מתיחסים ללמידה בכאן ועכשיו, כן יש שימור החוויה (ובהחלט יש לזה מקום) אבל אם לא נעשית עבודת המשך, תהליכית, הקשורה למטרות הפעילות אז הידע החדש מתפוגג כל שכן לא ברור אם תהיה הזדמנות להעבירו לפעילות הבאה.

יישום

למידה התנסותית: הלומדים מקבלים ורוכשים כלים חדשים תוך כדי תנועה, חלק משמעותי מתהליך הלמידה מגיע בדמות למידת גילוי, לכן היישום וההעברה של ידע ומיומנויות חדשות יעשה בצורה מיטבית.

פעילות ברוח מייקרית: מפני שהלמידה ממוסגרת למשימה ספציפית עם פתרון אחד, סביר כי היישום יהיה ברובו מוצלח אבל לא תהיה העברה או יישום של מיומנות חדשה באופן נרחב, כי מה הסיכוי שנהיה צריכים שוב לעשות את משימת המרשמלו. גם אז, ומנסיון, פגשתי לומדים שהתנסו באתגר המרשמלו לדוגמה אבל לא זכרו את עקרונות הביצוע.

הנאה

בהחלט עניין טריקי, כי באופן כזה או אחר בשני המקרים נפיק הנאה רבה, אז?

למידה התנסותית: בלמידה התנסותית מעבר להנאה יש גם רכיב משמעותי של מחוייבות, למנחה יש מרחב פעולה גדול כדי לגייס את כל הלומדים לא משנה מה הסיבות לאי לקיחת חלק, בתהליך ארוך בקבוצות קטנות ניתן להבחין מה משתתף ומי לא ולעבוד על כך לאורך זמן.

פעילות ברוח מייקרית: כאן מצד שני המצב הרבה יותר מורכב, מפני שלרוב מדובר בפעילות עם תוצרים מהירים (באותו המפגש) לא ניתן לקיים תהליך ארוך תווך, לא ניתן לתת מענה למורכבויות חברתיות המביאים איתם הלומדים, ההנאה קיימת אבל לרוב יהיו כמה שלא יקחו חלק בפעילות ולמנחה יש פחות זמן ואנרגיה להקדיש להתנגדויות.

אז מה אתה אומר בעצם? פעילות ברוח מייקרית הן לא לשימוש? והתשובה היא (כמה צפוי) לא! הן נהדרות! עשו בהן שימוש.

אבל שימו לב שהן לא רכיב הלמידה המרכזי בתכנון הלמידה שלכם למרחב המייקרי בבית הספר, עשו משימה ברוח מייקרית אחת, אולי שתיים לפתיחת שנת הלמידה, זה יעזור לכם.ן לראות את הלומדים במרחב את אופן הפעולה שלהם ואף להתחיל ולבנות איתם מערכת יחסים בשלב ראשוני זה. את הפעילות השלישית... תשאירו איפה שהוא להמשך, כפעילות הפגתית נגיד במהלך משימה ארוכה ומורכבת, נטו כדי ״לנער מעט אבק״ ולעשות משהו אחר.