האם לשים את האמפתיה בצד? בכל קורס בעיצוב או בלמידה מבוססת-פרויקטים יש רגע שחוזר על עצמו: מישהו מציע לפתוח ב״מפת אמפתיה״. זו כבר כמעט ברירת מחדל - אות פתיחה המסמן תחילתו של תהליך עיצוב אנושי. אנחנו מתבקשים להבין את המשתמש, להזדהות עם הצורך, להרגיש את הבעיה. זו התחלה יפה, כנה, אנושית. אבל כמו כל כלי שהפך לחובה, גם האמפתיה עלולה להפוך לשגרה. ברגע שהיא מצטמצמת לשלב ראשון בתהליך, היא מאבדת את היכולת לערער. אמפתיה שלא נושאת שאלות - היא רק תבנית של נימוס, וזה על קצה המזלג הפוליטיקה

יש רגעים בפרויקט שבהם דווקא האנרגיה והכוונה הטובות מתקשות להתהפך לתנועה. לא כי הרעיון איננו ראוי, ולא כי הצוות ״לא מספיק רציני״, אלא מפני...

למידה מייקרית ו-STEAM אינם מודלים מתחרים. הם שילוב עוצמתי שמשלים זה את זה, יוצר למידה הוליסטית, ומכין את התלמידים בצורה המיטבית לעתיד. זה הזמן לאמץ את החיבור הזה: לראות בלמידה המייקרית זירה טבעית ליישום עקרונות STEAM, וב-STEAM הזדמנות להעמיק את הלמידה מתוך עשייה ולחלץ ממנה את העומק הדיסציפלינרי.

למה אמפתיה כל כך קריטית בתהליך הפיתוח? מהן הדינמיקות הפסיכולוגיות והחברתיות שמאחוריה? ואיך מטפחים אותה בכיתה, כדי שהתלמידים שלנו יוכלו ליצור פתרונות שלא רק עובדים, אלא גם נוגעים ומשנים?

איך הופכים את מיומנויות המאה ה-21: חשיבה ביקורתית, שיתוף פעולה, פתרון בעיות ומיומנויות נוספות למשהו יישומי בכיתה? המרחב המייקרי מציע לנו...