לפני שלושה ימים ישבתי עם חברה טובה, מרצה לתולדות האמנות בבצלאל. מרצה עם מוניטין של מי שמאמינה באמת בסקרנות ובחופש המחקר - לא רק בתיאוריה. שנים היא עודדה סטודנטים לבחור נושא שאף אחד לא חקר. לפעמים אפילו נושא שהיא עצמה לא מכירה. כי כך בדיוק נראית למידה חיה: לסטודנט יש אתגרים, למרצה יש שאלות, והדיאלוג ביניהם בונה ידע חדש והבנה. ואז הגיעו מחוללי ה-AI. והיא התאהבה בהם היא לא חששה שמישהו יחליף אותה, אלא כדי ״לסייע״. בפועל - חלק מהסטודנטים ראו ב-AI קיצור דרך. במקום להשתמש בו כדי להר

יש רגעים בפרויקט שבהם דווקא האנרגיה והכוונה הטובות מתקשות להתהפך לתנועה. לא כי הרעיון איננו ראוי, ולא כי הצוות ״לא מספיק רציני״, אלא מפני...

כשאנחנו מדמיינים "מהפכת STEAM" בבית ספר, אנחנו רואים את התמונה הנוצצת: מדפסות תלת-ממד מזמזמות, תלמידים מרכיבים רובוטים, והתרגשות של יצירה במסדרונות. זהו החלום, והוא בהחלט חלק מהסיפור. אז בואו נדבר על הפיל שבחדר, כי הסיפור האמיתי, זה שקובע אם המהפכה תצליח או תהפוך לאוסף גאדג'טים שצוברים אבק, מתרחש במקום אחר לגמרי: בחדר המורים. מסע STEAM הוא קודם כל מסע אנושי של שינוי. הוא דורש מאיתנו, המחנכים, לפרק את המבנים המוכרים של "מורה" ו"שיעור" ולהרכיב אותם מחדש. וזה? זה מורכב. אמ;לק -

רבים חושבים ש-STEAM דורש מעבדות משוכללות או תקציבי ענק. אנחנו כאן כדי להראות לכם אחרת: ב-6 צעדים פשוטים

הצצה לתפיסה פדגוגית שיכולה לשנות את פני החינוך בתי הספר של היום מצהירים על הכנת הלומדים לעולם של מחר - עולם שמשתנה בקצב מסחרר שדורש חשיבה גמישה, חשיבה יצירתית וגמישות מחשבתית כמו גם יכולת לתת מענה לבעיות מורכבות בזמן קצר. אך כמה מורים באמת חשים שהמערכת מאפשרת להם לעשות זאת, כאשר הלמידה בפועל עדיין נראית פעמים רבות כפי שנראתה מאז המהפכה התעשייתית: שורות וטורים, הקניית ידע מוכתב שמתכנס לקבלת ציון הישגי, לעיתים נראה למידה התנסותית שמצטמצמת לחיקוי "מאסטר" ללא מקום למחשבה מקורית?

המפה נולדה לפני כ־3 שנים מתוך צורך לעשות סדר בכאוס. איך אוספים את כל הקצוות של למידה מייקרית - ציוד, פדגוגיה, קהילה ותכנון - למסגרת אחת...

למידה מייקרית ו-STEAM אינם מודלים מתחרים. הם שילוב עוצמתי שמשלים זה את זה, יוצר למידה הוליסטית, ומכין את התלמידים בצורה המיטבית לעתיד. זה הזמן לאמץ את החיבור הזה: לראות בלמידה המייקרית זירה טבעית ליישום עקרונות STEAM, וב-STEAM הזדמנות להעמיק את הלמידה מתוך עשייה ולחלץ ממנה את העומק הדיסציפלינרי.

למה אמפתיה כל כך קריטית בתהליך הפיתוח? מהן הדינמיקות הפסיכולוגיות והחברתיות שמאחוריה? ואיך מטפחים אותה בכיתה, כדי שהתלמידים שלנו יוכלו ליצור פתרונות שלא רק עובדים, אלא גם נוגעים ומשנים?

איך הופכים את מיומנויות המאה ה-21: חשיבה ביקורתית, שיתוף פעולה, פתרון בעיות ומיומנויות נוספות למשהו יישומי בכיתה? המרחב המייקרי מציע לנו...