מהמגש המסודר אל המזווה - ההזדמנות של מורה למדעים בעידן ה-STEAM
- תומר יעל
- לפני 3 שעות
- זמן קריאה 2 דקות
אני מורה למדעים בבית ספר יסודי. אני אוהב מאוד את המקצוע, מלמד לפי תוכנית הלימודים ומשלב בה ניסויים והתנסויות חוויתיות. אך לאורך זמן, הרגשתי שהן נותרות כ"אפיזודות חולפות": למדנו נושא, חילקתי מגשים מסודרים עם הוראות ביצוע מפורשות, ביצענו ניסוי - והמשכנו הלאה. בסוף השנה תהיתי: מה התלמידים שלי באמת זוכרים? לרוב את החוויה הרגעית, אך לא תמיד את המהות המדעית.
כשנחשפתי לגישת ה-STEAM, הבנתי שיש דרך אחרת. במקום התנסויות מבודדות, ה-STEAM מציע למידה בתהליך רציף שבו רותמים כלים מדעיים לתוך תהליכי תכנון הנדסי.
נקודת המפנה: אתגר מסלול הגולה
החלטתי להתחיל ממשימה עבור כיתה ו': בניית מסלול גולה ללימוד "המרות אנרגיה". התלמידים נדרשו לתכנן ולמפות את מעברי האנרגיה בתוצר שלהם: מהיכן מגיעה האנרגיה הפוטנציאלית? כיצד היא הופכת לאנרגיה קינטית? ובאילו נקודות היא "מתבזבזת" כחום עקב חיכוך?
עבורי, כמורה המורגל בשיטה הקונבנציונלית, זה היה אתגר של ממש. במערכת החינוך אנחנו רגילים לשליטה; תוכנית הלימודים ברורה וההוראות מוגדרות מראש. ה-STEAM, לעומת זאת, דורש ממני להתנהל בתוך "אי-ודאות פדגוגית". הוא דורש לשחרר את המושכות ולהפוך ממקור הידע הבלעדי למנחה שאומר לתלמיד: "בוא נחקור יחד איך הדברים עובדים".
במקום לחלק מגשים, הכנתי את המרחב כ"מזווה" של ציוד ממנו הם יכולים לבחור. כאן צף הקושי המרכזי: המשימה פתוחה מדי. שאלתי את עצמי: האם לקחת את הסיכון שהשיעור "יתפרק"?
הדרמה של ה"זה נכון?"
במהלך השיעור, כשקבוצת תלמידים קראה לי ושאלה "זה נכון?", עצרתי את עצמי מלתת להם תשובה או רמז שיוביל לתוצאה שאני כמורה רציתי. במקום זאת החזרתי שאלה: "מה עשיתם עד כה? ומה אתם חושבים שקרה כאן?".
התובנה שהגעתי אליה היא שהשיעור לא מתפרק - הוא פשוט משנה צורה. ברגע שהתלמידים הבינו שאין דרך אחת נכונה, הם התחילו לבנות, ליצור וללמוד בדרך שהם בחרו. גיליתי שהם מסוגלים להרבה יותר ממה שאנחנו נוטים להעריך.
המדע שמאחורי הקסם: סבבי השיפור (Iteration)
כדי לוודא שהתוכן המדעי לא הולך לאיבוד בתוך הבנייה, השתמשנו בתהליך התיכון ההנדסי:
שלב השאלה והחקר: לפני שרצים לבנות - עוצרים להבין. מהו האתגר האמיתי? התלמידים בודקים האם נדרשת חזרה למקורות המידע כדי לדייק את הפתרון. כאן הסקרנות הופכת לכלי עבודה.
שלב התכנון: זהו רגע המפגש המרתק שבו התלמיד שואל את עצמו: האם אני נצמד לתכנון, או מאפשר לעצמי להבין תוך כדי עשייה אילו חומרים ושיטות באמת עובדים.
שלב ה-Iteration (סבבי שיפור): בכל פעם שהמסלול לא עבד כפי שציפו, נוצר "פתח" לשאילת שאלות והעלאת השערות. האם זו זווית השיפוע? האם זה החיכוך? התלמיד חייב לחקור ולבצע ניסויים קטנים כדי להגיע לתוצאה הרצויה.
מהמגש המסודר אל המזווה - להכין את התלמידים לעולם האמיתי
השינוי אצלי לא קרה ביום אחד. הוא תהליך והוא מתגבש בלמידה תוך כדי עבודה עם ״צוות STEAM״ של מרכז פסג"ה תל-אביב-יפו. למדתי שדווקא במקום שבו המורה מוותר על השליטה המוחלטת, וזה הרעיון שעומד מאחורי המעבר מהמגש המסודר אל המזווה, משם תצמח הסקרנות של התלמידים.
אנחנו לא חייבים ללמד כך בכל השיעורים. אך אם ניקח נושא אחד ונהפוך אותו ללמידת STEAM, נגרום לתלמידים להיות שותפים פעילים בהבניית הידע שלהם.
הם יבינו שהמדע לא עומד לבדו, אלא מחובר לתחומי דעת נוספים - בדיוק כפי שקורה בעולם האמיתי.
תומר יעל - מדריך במרכז פסג״ה לתחום המדעים וחלק מצוות המרכז ללמידת steam ופדגוגיה מייקרית
תגובות