לשחרר את הדמיון בפינת המייקרים בואו נודה: המילה "מייקרים" יכולה להישמע קצת מבהילה, עם קונוטציות של טכנולוגיה מורכבת ומכשירים יקרים. אבל בגן הילדים, "מייקרים" זה פשוט שם יפה ל משחק חופשי, יצירה והתנסות מחומרים פשוטים . המטרה היא לא להפוך את הילדים למהנדסים, אלא לעודד אותם לחשוב, לדמיין, לתכנן לפתור בעיות קטנות, לחקור תכונות חומרים ובעיקר לגעת בידיים, וכל זה תוך כדי הנאה והבעה עצמית. אין צורך בניסיון קודם – רק פתיחות, סקרנות ורצון לגלות עולמות חדשים יחד עם הילדים. אנחנו מגישים לכן ולכם את המדריך המעשי למייקרים בגן הילדים, הוא לא מדריך שלם אבל הוא התחלה :) 1 הכנת הפינה המייקרית: פשוט, זמין ונגיש שכחי ממעבדות נוצצות או ציוד מיוחד. פינת מייקרים מוצלחת (לא רק בגן) נבנית על עקרונות הרבה יותר מעשיים שמאפשרים זמינות, פשטות בעבודה ופתיחות לדמיון . בחירת המיקום:  כל פינה שקטה ונוחה במרחב הגן, שאפשר ללכלך קצת, תתאים. זו יכולה להיות פינת המוגדרת עם משטח לינולאום, שולחן עבודה או שניים מותאמי גיל, אפילו ארגז אחסון שניתן לפתוח בקלות. החומרים הם הכוכבים:  המפתח הוא חומרים "לא מובנים" – כאלה שאין להם שימוש מוגדר מראש ומעודדים את הילדים לחשוב מחוץ לקופסה. קרטונים מכל הסוגים:  קופסאות נעליים, קופסאות דגנים, גלילי נייר טואלט ומגבות נייר. חומרי יצירה ועבודה בסיסיים:  מספריים בטוחים לילדים, דבקים נייר, חוטים, חבלים. חומרים ממוחזרים:  בקבוקי פלסטיק, מכסים שונים, בדים ישנים, כפתורים, קליפסים, עיתונים ומגזינים ישנים. חומרי מהטבע:  עלים, ענפים קטנים, אצטרובלים - כל מה שאפשר לאסוף בטיול בחוץ. תוספות קטנות:  בובות קטנות, מכוניות צעצוע - כדי לשלב אותם בתוך העולמות שהילדים בונים. ארגון החומרים:  סלי אחסון, קופסאות שקופות או מדפים נגישים שיאפשרו לילדים לבחור בקלות את מה שהם צריכים. הגדרה: הגדרת זמן פעילות של הפינה. 2 להדליק את הניצוץ עם 3 פעילויות מייקריות התמקדות בעבודה בקבוצות קטנות (3-5 ילדים) מאפשרת ליווי צמוד, דיאלוג עשיר ושיתוף פעולה. הגננת או המובילה אינן "מבצעות" אלא "מנחות" מסייעות ומעודדות. בניית עיר מקרטון: הרעיון:  כל קבוצה בוחרת מבנה (בית, חנות, בית ספר, גן חיות) או אלמנט עירוני (רחוב, פארק, גשר) ובונה אותו מקרטונים ויתר החומרים. התהליך המדומיין:  "בואו נדמיין איזו עיר נרצה לבנות? מי יגור בה? איפה הם ישחקו?" הפעילות:  הילדים חותכים, מדביקים, מציירים ומקשטים את המבנים. אפשר להוסיף רחובות מבד או נייר, עצים מענפים קטנים. המשך משחק:  בסיום, מחברים את כל המבנים יחד ליצירת עיר שלמה, ומשחקים בה עם בובות או מכוניות. כך הדמיון ממשיך לפעול! מסלול לכדור טניס (או כדור צמר גדול): הרעיון:  בניית מסלול מפותל שבו כדור יתגלגל לאורכו. עבודה זו מדגישה סיבה ותוצאה, תכנון במרחב ויציבות. החומרים:  גלילי קרטון (נייר טואלט, מגבות נייר), חצאי גלילים (אפשר לחתוך קרטון דק), קופסאות קטנות, קרטון עבה לבסיס, דבק סלוטייפ (חזק), דבק חם (בליווי מבוגר). התהליך המדומיין:  "איך נבנה מסלול שהכדור לא ייפול ממנו? איפה הוא יתחיל ואיפה הוא ייגמר? האם נעשה לו מנהרה קטנה?" הפעילות:  הילדים מתכננים ומחברים את הגלילים והקרטונים. אפשר להתחיל על משטח משופע (לדוגמה, קרטון גדול מונח על כיסאות) או על הקיר. הילדים בודקים את המסלול, משפרים אותו ומגלים מה עובד ומה לא. הדגש הבטיחותי:  כדור טניס גדול או כדור צמר בטוחים לחלוטין לגיל הרך, בניגוד לגולות קטנות. בובות אצבע/תיאטרון בובות מבד וקרטון: הרעיון:  יצירת דמויות ומערכות לסיפורים ומשחקי תפקידים. החומרים:  פיסות בד, כפתורים, חוטים, קרטונים קטנים, גלילי נייר, צבעים. התהליך המדומיין:  "איזו דמות תרצו ליצור היום? איזה סיפור היא תספר? איפה היא תגור?" הפעילות:  הילדים מעצבים ויוצרים את הבובות והתפאורה (תיאטרון קטן מקופסת קרטון). המשך משחק:  משחקים הצגה עם הבובות שיצרו. זה מחזק מיומנויות שפה, ביטחון עצמי, שיתוף פעולה ודמיון. ככל שנאפשר לילדים יותר מרחב לדמיין, ליצור ולחקור בגיל הרך, כך הם יפתחו כלים חזקים יותר להתמודדות עם אתגרים, לחשיבה יצירתית ולחדשנות בעתיד. 3 התפקיד הקסום של הגננת: מנחה הדמיון התפקיד שלך אינו ללמד את "הדרך הנכונה" לבנות, אלא להיות מנחה סקרנית ולגלות איתם (הילדים והילדות) עולם חדש . תני לילדים להוביל:  הניחי להם לבחור את החומרים, את הכיוון ואת הרעיונות. אל תכפי נושאים או פרויקטים מורכבים מדי. התייחסי לתהליך, לא רק לתוצר:  שבחי את המאמץ, את שיתוף הפעולה, את הרעיונות המקוריים, ולא רק את התוצאה הסופית. שאלי שאלות פתוחות:  "מה יקרה אם נחבר את זה ככה?", "איך נוכל לגרום לזה להיות יותר חזק?", "איזה צבע היית רוצה שיהיה לבית הזה?", "מה הדמות שלך תעשה עכשיו?". עודדי ניסוי וטעייה:  אי הצלחה יכולה להיות סיטואציה מורכבת חבקי את ה"כישלונות" צרי מרחב בו הבעת תסכול היא לגיטימית ולקחת הפסקה מפרויקט היא אפשרית ונחזור אליה בהמשך בדרך זו נעודד את הילדים והילדות לחזור ולהתמודד עם משהו לא גמור. "איזה יופי, זה לא עבד כמו שחשבנו, מה ננסה עכשיו?". 4 תיעוד, חגיגה והמשך הדמיון תיעוד חזותי:  צלמי את הילדים בעבודה ואת היצירות שלהם. תמונות אלו הן אוצר – הן מראות את תהליך החשיבה, את הכיף שביצירה ואת הגאווה בתוצר ובעשיה במרחב הגני שלך. לחגוג עשיה:  הגדירי נקודת זמן מיוחדת להצגת העשיה בגן. אפשר להציג את היצירות להורים, לספר את הסיפורים שנוצרו סביבן. זכרי: הדמיון לא נעלם עם הכניסה לבית הספר - הוא מתפתח!  ככל שנאפשר לילדים יותר מרחב לדמיין, ליצור ולחקור בגיל הרך, כך הם יפתחו כלים חזקים יותר להתמודדות עם אתגרים, לחשיבה יצירתית ולחדשנות בעתיד.

הלמידה המסורתית מנסה ליצור גוף ידע בזיכרון התלמידים, כדי שכאשר התלמידים יצטרכו את הידע, הם יוכלו לשלוף אותו מהזיכרון ולהשתמש בו. שיטת הלמידה הזו מתאימה להקניית יסודות ומושגים בסיסיים, נושאי בטיחות בהן טעויות עלולות לגרום לסיכון, הסמכות בעלי גוף ידע בסיסי נדרש ועוד. אסטרטגיית הלמידה "בדיוק בזמן" שאציג כאן בקצרה, לא נועדה לשמש כאסטרטגיית לימוד יחידה וגורפת ולבטל את הלמידה הקונבנציונלית הנהוגה בבתי ספר רבים, אך יש בכוחה להעשיר את הלמידה המסורתית. מה זה "למידה בדיוק בזמן"? למידה בדיוק בזמן,Just In Time learning (JIT), מתמקדת בהעברת ידע או מיומנויות ברגע המדויק שהם נדרשים במקום ללמד מראש מידע קבוע שעשויים להשתמש או לא להשתמש בו. למידת "בדיוק בזמן" מספקת תוכן ממוקד כאשר הלומדים.ות מתמודדים.ות עם אתגרים או משימות ספציפיות. אם בתהליך הלמידה המסורתי הלמידה מופרדת מהפרקטיקה, ב"למידה בדיוק בזמן" הלמידה שזורה בתוך תהליך העשייה, וכאשר נתקלים בצורך, יש תהליך של למידה הכולל תהליך של חיפוש, הבנה ומציאת פתרון רלוונטי, בדיקה ויישום מיידי שלו בפרויקט. למה זה טוב? למידה בדיוק בזמן מספקת פתרון ממוקד ורלוונטי עבור הלומד וצמוד להתנסות פרקטית ובכך מנצלת את המוטיבציה הטבעית של הלומד לפתור את הבעיה ומעלה את הסיכוי שהמידע או התהליך שנלמדו יזכרו באופן יעיל יותר וגם ישלפו באופן יעיל יותר כשיזדקקו להם בהמשך. למידה בדיוק בזמן מאמנת את התלמידים.ות ללמידה לאורך החיים (Lifelong learning). היא מזמנת לתלמידים.ות הזדמנות להתנסות בלמידה כפי שיתקלו בה מעבר למסגרות הלימוד, במהלך חייהם המקצועיים והאישיים, כאשר הלמידה אינה מובנית עם גוף ידע קשיח. למידה בדיוק בזמן היא מהותית במיוחד בהקשר להתפתחות במקצועות טכנולוגיים למשל שהם בהגדרתם בעלי ידע משתנה תדיר. שילוב של למידה בדיוק בזמן לצד למידה מסורתית מאפשרים התנסות בסוג נוסף של למידה, ובכך מאפשרת ליותר טיפוסי לומדים.ות למצוא את תהליך הלמידה המתאים להם.ן. גוף הידע האדיר שניצב לרוב מול הלומד.ת מפורק לחלקים קטנים, רלוונטיים ללומד.ת, ומאפשר הטמעה קלה יותר של הלמידה. בלמידה בדיוק בזמן, התלמידים.ות מתנסים.ות בשליטה בתהליך הלמידה ובחינת אופני למידה שונים, מקורות מידע שונים (מהרשת, בלמידת עמיתים, עבודה עם מנטורים ועוד) ובעיקר בניהול הלמידה באופן שמטפח לומד.ת עצמאי.ת. הלומדים.ות מפתחים.ות יכולת להעביר ידע בין תחומים שונים ולהסתגל למצבים חדשים.   למידה בדיוק בזמן בעולם המייקרי מהות העשייה המייקרית היא מציאת פתרונות בתוך מגבלות נתונים (המגבלות רלוונטיות פי כמה במסגרות חינוך בשל זמינות או אי זמינות של חומרים ומכונות ברגע נתון). הלמידה המייקרית תואמת לגישה של למידה בדיוק בזמן בתפיסה ההוליסטית והבינתחומית של הלמידה. הלמידה המייקרית תואמת לגישה למידה בדיוק בזמן בכך ששתיהן שוברות את הרצף של תוכניות לימודים מסורתיות ומפנות מקום לתהליך אורגני של רכישת ידע. הידע לא רק מועבר, אלא נבנה ומותאם באופן פעיל על ידי הלומדים.ות. הפרקטיקה של למידה בדיוק בזמן משתלבת באופן טבעי בלמידה מבוססת פרויקטים ושתיהן יחד מאפשרות את הגיוון בלמידה ואת פיתוח החשיבה היצירתית במרחב המייקרי. המרחב המייקרי הוא בעל מגוון כלים ומכונות המצריכים היכרות. כדי לא ליצור הצפה, למידה בדיוק בזמן מאפשרת ללמוד איך להשתמש בכלים ספציפיים או ליישם טכניקות כשהם הופכים רלוונטיים לפרויקט. תהליך הלמידה במרחב המייקרי המתבססת על ניסוי ותעייה מאפשרת במקביל מיקוד ודיוק של תהליך הלמידה בדיוק בזמן. אם פתרון אחד לא הצליח, נמשיך לחפש פתרון אחר, זה חלק מתהליך הלמידה המאתגר גם את החשיבה הביקורתית. לסיכום למידת בדיוק בזמן מאפשרת גישה שונה ללמידה, בעלת לוח זמנים גמיש. הכיתה הופכת לסביבת למידה דינמית שבה התלמידים אחראים להנעת הלמידה שלהם בהתבסס על הדרישות המיידיות של הפרויקטים. גישה זו לא רק הופכת את הלמידה לרלוונטית ומרתקת יותר, אלא גם מחקה תרחישים של פתרון בעיות בעולם האמיתי, ומכינה את התלמידים לאתגרים עתידיים בחייהם האקדמיים או המקצועיים.

שני צדדים של אותו מטבע ככל הנראה כבר שמעתם את המילים "מייקרים" ו-"STEAM". לעיתים קרובות, המונחים האלה נאמרים בנשימה אחת, ולעיתים הם נתפסים כגישות חינוכיות נפרדות, אולי אפילו מתחרות. אבל השתיים אינן רק דומות, הן למעשה מהוות חיבור טבעי ומתבקש , המשלים זו את זו ויוצר חווית למידה שלמה. בוא ננסה להבהיר את הקשר הזה. נבחן יחד את הסינרגיה בה שתי גישות אלה משלימות אחת את השניה, איך הן הופכות את הכיתה שלכם למרכז חדשנות פעיל, ואיך הן מעבירות את האחריות על הלמידה אל התלמידים עצמם . בסופו של דבר, המטרה היא אחת: להכשיר את הלומדים שלנו לאתגרי העולם האמיתי, באמצעות למידה מעשית, משמעותית ורלוונטית. העוצמה הגדולה של למידה מייקרית טמונה ביכולתה להעביר את האחריות של הלמידה אל הלומדים למידה מייקרית: הגישה שמעבירה אחריות ומטפחת מיומנויות הפדגוגיה המייקרית מעמידה את העשייה, היצירה והגילוי  במרכז. במקום לצרוך ידע מוכן, התלמידים מתמודדים עם אתגרים, פותרים בעיות, ממציאים ומגלים תוך כדי פעולה/ למידה. זהו עולם שבו הלמידה מתרחשת מתוך התנסות ישירה. העוצמה הגדולה של למידה מייקרית טמונה ביכולתה להעביר את האחריות של הלמידה אל הלומדים . כשאנחנו נותנים לתלמידים את המושכות – לבחור בעיה, לתכנן פתרון, לבנות אותו ולשפר - הם לוקחים בעלות מלאה על התהליך. המרחב המייקרי (גם אם זו פינת יצירה בכיתה) הופך לזירה שבה תלמידים יוזמים, חוקרים ומובילים. בזכות גישה זו, למידה מייקרית מצטיינת בפיתוח מגוון רחב של מיומנויות וכישורים חיוניים למאה ה-21 : פתרון בעיות, יצירתיות וחדשנות:  היכולת לחשוב מחוץ לקופסה ולגבש פתרונות מקוריים לאתגרים מורכבים. חשיבה ביקורתית:  ניתוח מצבים, בדיקת רעיונות ושיפור מתמיד של תהליכים ותוצרים. עבודת צוות ושיתוף פעולה:  יצירה משותפת בקבוצות, הקשבה וניהול דיאלוג בונה. התמודדות עם כישלון ולמידה מטעויות:  הבנה שטעויות הן חלק בלתי נפרד מהתהליך, והזדמנות לצמוח ולהשתפר. אוטונומיה ועצמאות:  פיתוח היכולת לבחור, ליזום ולהוביל פרויקטים באופן עצמאי. חשוב להבין שבמהלך עשייה מייקרית, ישנה למידה משמעותית ועשירה מתחומי הדעת השונים  (מדע, טכנולוגיה, הנדסה, אמנות ומתמטיקה), ואף מעבר לכך (כמו מיומנויות שפה, קריאה וכתיבה דרך תיעוד והצגה). הלמידה הזו טבועה בפעילות, אך בלמידה מייקרית "טהורה", היא לרוב "מוטמעת" בתהליך ופחות מנותחת או מחולצת באופן מפורש למושגים אקדמיים. וכאן בדיוק נכנס לתמונה ה- STEAM . היכול של STEAM לקחת את החוויות העשירות של הלמידה המעשית, ולהוסיף להן רובד של התכוונות מפורשת ומודעת לתחומי דעת ספציפיים יכולה ליצור למידה שלמה STEAM: הצד הדיסציפלינרי של המטבע אם הלמידה המייקרית שמה דגש חזק על תהליך העשייה, על מיומנויות רחבות ועל העברת אחריות ללומד, הרי ש- STEAM  מביא איתו את הצד הדיסציפלינרי של המטבע . הוא לוקח את החוויות העשירות של הלמידה המעשית, ומוסיף להן רובד של התכוונות מפורשת ומודעת לתחומי דעת ספציפיים  (מדע, טכנולוגיה, הנדסה, אמנות ומתמטיקה). כיצד ה-STEAM משלים את הלמידה המייקרית? ממוקד בחילוץ ידע:  בעוד שבפעילות מייקרית ידע דיסציפלינרי נרכש באופן טבעי "על הדרך", ב-STEAM ישנה כוונה פדגוגית ברורה לחלץ את המושגים, העקרונות והיסודות המדעיים, הטכנולוגיים, ההנדסיים, האמנותיים והמתמטיים  שבאו לידי ביטוי בפרויקט. זהו תהליך מודע של חיבור בין העשייה לבין התיאוריה. הבנה עמוקה של עקרונות:  הוא מעודד חקירה שיטתית והבנה של העקרונות הבסיסיים שמאחורי התוצר, ולא רק את יכולת הבנייה עצמה. למשל, לא רק "איך לבנות גשר", אלא "למה דווקא צורה מסוימת מחזקת את הגשר?" (הנדסה ומדע). העצמת הפן האמנותי (A):  האמנות ב-STEAM היא הרבה מעבר לקישוט. היא הכוח המניע לחשיבה יצירתית פורצת גבולות, לראייה מערכתית, ליכולת לערער על הקיים ולפתח פתרונות חדשניים. היא זו שמחברת את ה"מה" ל"למה" ול"איך" בצורה הוליסטית. החיבור המתבקש: כשהמייקרים פוגשים את ה-STEAM השילוב בין מייקרים ל- STEAM  הוא סינרגיה מושלמת - ממש כמו שני חצאי תפוח המשלימים זה את זה. הלמידה המייקרית  מספקת את הפלטפורמה האולטימטיבית ללמידת Hands-On : היא מעודדת עשייה, חקר, ניסוי וטעייה, שיתוף פעולה, ובעיקר - היא זו שמעבירה את אחריות הלמידה לתלמידים. ה-STEAM  מנחה את העשייה המייקרית הזו, מעשיר אותה בתכנים דיסציפלינריים מתוך כוונה פדגוגית ברורה לחלץ הבנות אקדמיות , ומאפשר ללומד לחבר את ה"עשייה" ל"ידע" באופן עמוק ומשמעותי. מה הרווח מהשילוב המנצח הזה? למידה עמוקה ורחבה:  התלמידים מפתחים מיומנויות חיוניות (מהמייקרים) לצד הבנה עמוקה ומוכחת של תחומי דעת שונים (מה-STEAM). רלוונטיות ואותנטיות:  הלמידה מחוברת לאתגרים מהעולם האמיתי, והידע התיאורטי מקבל משמעות כשמיישמים אותו בפועל. העצמת לומדים:  התלמידים הופכים ללומדים פעילים, יוזמים, סקרנים ובקיאים - הם מסוגלים גם לבצע, גם להסביר וגם להבין את מה שעשו. הנגשה למורים:  השילוב מציע דרך נכונה יותר להכניס עיסוק דיסציפלינרי משמעותי למרחבים מייקרים (גם אם זו רק פינה מאולתרת בכיתה), ומאפשר לכם, המורים, לראות בבירור את הערך החינוכי העצום הגלום בעשייה. בואו לא נבחר בין... אלא נשלב בין מייקרים ו-STEAM למידה מייקרית ו- STEAM  אינם מודלים מתחרים. הם שילוב עוצמתי שמשלים זה את זה, יוצר למידה הוליסטית, ומכין את התלמידים בצורה המיטבית לעתיד. זה הזמן לאמץ את החיבור הזה: לראות בלמידה המייקרית זירה טבעית ליישום עקרונות STEAM , וב- STEAM  הזדמנות להעמיק את הלמידה מתוך עשייה ולחלץ ממנה את העומק הדיסציפלינרי.

אתם מכירים את זה, אתם מלווים את הלומדים שלכם בתהליך למידה, הם ניגשים לפתור בעיה או לפתח מוצר - בין אם הם משפרים מעגל חשמלי, ממדלים מבנה או מתכננים פרויקט אחר, הנטייה הטבעית היא להתמקד בצד הטכני: איך זה יעבוד? אילו חומרים נצטרך? מה הקוד שנכתוב? בקצרה (TL;DR) כלי UX למנחים: מפת אמפתיה מתרגמת דיון פדגוגי להחלטות עיצוב. גרסת 40 דק׳: תצפית קצרה → ריאיון “ספר/י על פעם ש…” → מיפוי Says/Does/Thinks/Feels. תוצאה בפרופס״פ: פחות ויכוחים, יותר בחירות מנומקות ופעילות שמשרתת משתמש אמיתי. הורדה: מפת אמפתיה A4 + מתווה הפעלה למנחים. אבל יש מרכיב אחד שאם נפספס אותו, גם הפתרון המבריק ביותר עלול להפוך ללא רלוונטי: אמפתיה . בלעדיה, אנחנו עלולים לפתח תוצרים "טכניים" בלבד, שאולי נראים טוב, אך לא בהכרח משמעותיים או רלוונטיים באמת למי שאנחנו מנסים לעזור לו. אל תבינו לא נכון, אנדרואיד היא מערכת הפעלה יציבה וחזקה, אבל לפעמים התחושה שמישהו שם התעלם מהמשתמש. במאמר הזה נצלול לעומק: למה אמפתיה כל כך קריטית בתהליך הפיתוח? מהן הדינמיקות הפסיכולוגיות והחברתיות שמאחוריה? ואיך מטפחים אותה בכיתה, כדי שהתלמידים שלנו יוכלו ליצור פתרונות שלא רק עובדים, אלא גם נוגעים ומשנים? בסוף המאמר ישנו קובץ להורדה עם מפת אמפתיה מוכנה ומעוצבת לשיפור תהליכי התכנון בכיתה שלכם. אמפתיה: יותר מרגש – הכוח המניע של חדשנות אמפתיה  היא היכולת לראות, להרגיש ולהבין את העולם דרך עיניו של האחר - ה"משתמש" או מקבל הפתרון. זהו ניסיון כנה להתחבר לחוויותיו של האחר , להבין את הצרכים הגלויים והנסתרים, את כאביו, את תסכולו ואת שאיפותיו. זו לא תחושת חמלה או רחמים, אלא הזדהות והבנה אובייקטיבים שהופכים לכוח מניע בתהליך חדשנות. ללא אמפתיה, פיתוח תוצרים הופך לתרגיל טכני בלבד. התוצר אולי יעמוד במפרט, אך הוא לא יחושב כ"מוצלח" באמת אם הוא לא עונה על צורך עמוק או פותר בעיה מהותית עבור מישהו. היבטים פסיכולוגיים וסוציולוגיים של אמפתיה: היכולת להקשיב באמת:  אמפתיה דורשת מאיתנו להקשיב לא רק למילים, אלא למה שמאחוריהן - לרגש, לשפת הגוף, למה שלא נאמר. השהיית שיפוט:  היכולת להניח בצד את הדעות הקדומות וההנחות שלנו, כדי להבין את נקודת המבט הייחודית של האחר. מודעות עצמית:  הבנת הרגשות שלנו עוזרת לנו להבין טוב יותר את רגשות האחר. הבנת הקשרים חברתיים:  אמפתיה מאפשרת לנו להבין איך הסביבה, הנורמות החברתיות והאינטראקציות משפיעות על חווית המשתמש ועל הבעיה שלו. ראיית מגוון:  היא מלמדת אותנו שלכל אדם צרכים ושאיפות שונים, ומכינה אותנו לפתח פתרונות שיתאימו למגוון רחב של אנשים. שיתוף פעולה אפקטיבי:  צוותים אמפתיים יותר עובדים טוב יותר יחד, מבינים אחד את השני ויוצרים פתרונות טובים יותר. כמו שאני אומר: סטיב ג׳ובס - (מינוס) אמפתיה = אנדרואיד 🙂 טיפוח אמפתיה בכיתה - ממודלינג עד דיון סוער פיתוח אמפתיה אצל תלמידים הוא שיעור חשוב לחיים, שמוביל לא רק לתוצרים טובים יותר אלא גם לאזרחים רגישים ומעורבים יותר. הנה כמה כלים ודרכים פרקטיות ליישום בכיתה: מודלינג - דוגמה אישית - אתם המודל! אמפתיה אינה רק רשימת פעולות, אלא תרבות למידה. תפקידכם כמורים הוא להפגין אמפתיה פעילה כלפי הלומדים עצמם - לצרכים שלהם, לקשיי הלמידה שלהם, ולדרכי הפעולה הייחודיות שלהם. כשתשקפו להם הבנה, תקשיבו באמת ותתייחסו לרגישות, אתם תבנו שפה מובחנת של אמפתיה במרחב הכיתתי. כשהתלמידים יפגשו אמפתיה באופן יומיומי מכם, היא תהפוך לחלק טבעי מהם וירצו לפתח אותה בעצמם. התחילו עם "שאלות גדולות":  עודדו את התלמידים לשאול שאלות שמכוונות החוצה: "למי אנחנו מפתחים את זה? מה באמת יקל על החיים שלהם? אילו קשיים הם חווים?". הקשבה פעילה (שיעור בפני עצמו!):  למדו את התלמידים להקשיב לא רק למילים אלא למה שמאחוריהן. תרגילים פשוטים כמו "חזור על מה ששמעת" או "נסה לסכם את רגשות הדובר" יכולים לעזור. תצפיות מכוונות:  בקשו מהתלמידים לצפות באנשים בסביבתם הטבעית, ללא שיפוט. מה הם רואים? מה לדעתם זה אומר על צרכים או רגשות? למשל, איך תלמידים אחרים מתמודדים עם מגבלה פיזית בחצר בית הספר? מה הם עושים? מה זה אומר על מה שהם צריכים? ראיונות קצרים וממוקדים:  למדו אותם לשאול שאלות פתוחות המעודדות סיפור ולא רק תשובות "כן/לא". לדוגמה: "ספר לי על חוויה שבה...", "איך הרגשת כש...?", "מה הכי מתסכל אותך ב...?", "מה היית רוצה שישתנה?". משחקי תפקידים:  עודדו את התלמידים להיכנס לנעלי הדמות שאת צרכיה הם מנסים להבין. באמצעות משחק תפקידים, הם יכולים לדמיין ולחוות את האתגר מנקודת מבט שונה, להרגיש את הקושי ולחשוב על פתרונות מתוך "מקום" אמפתי יותר. דיונים רפלקטיביים:  לאחר פעילות או איסוף מידע, קיימו דיונים בכיתה: "מה למדתם על האדם או הקבוצה שבחנתם?", "האם הבנתם משהו חדש שלא חשבתם עליו בהתחלה?", "האם הרגשתם הזדהות עם הקושי או הצורך?". מפת אמפתיה: כלי ויזואלי לעיבוד תובנות לאחר שאספנו מידע רפלקטיבי על המשתמש (או ה"לקוח"), כלי שיכול לעזור לנו לארגן ולהבין תובנות באופן מעמיק הוא מפת אמפתיה . מדובר במשאב ויזואלי פשוט ויעיל, שמאפשר לנו "לסדר בראש" את כל מה שלמדנו על האדם, ולראות את העולם מנקודת מבטו בצורה טובה יותר. פיתוח תוצרים הוא חלק משמעותי בלמידה, אין ספק. אבל פיתוח תוצרים משמעותיים, רלוונטיים ובעלי השפעה אמיתית מתחיל ונגמר באמפתיה. קובץ לשימוש הכולל הנחיות לפעולה ניתן להורדה בתחתית העמוד כיצד פועלת מפת אמפתיה? מפת אמפתיה מחולקת למספר חלקים, שכל אחד מייצג היבט אחר בחווית ה"משתמש": מה הוא אומר (Says):  מהם הדברים המפורשים שהמשתמש אומר (ציטוטים, הצהרות)? מה הוא עושה (Does):  אילו פעולות הוא מבצע? כיצד הוא מתנהג? מה הוא חושב (Thinks):  מהן המחשבות שלו? מה עובר לו בראש? (לפעמים שונה ממה שהוא אומר!) ציינו חיובי ושלילי מה הוא מרגיש (Feels):  מהם הרגשות שלו? (פחדים, תסכולים, תקוות, שאיפות). כאבים (Pains):  מהם האתגרים, התסכולים והמכשולים שהוא חווה? רווחים (Gains):  מה הוא מקווה להשיג? מה יגרום לו להרגיש הצלחה? היופי של מפת אמפתיה הוא שהיא מאלצת אותנו לארגן את התובנות  שאספנו בצורה הוליסטית, ולזהות פערים בין מה שהמשתמש אומר לבין מה שהוא באמת עושה או מרגיש. היא הופכת את האמפתיה ממושג ערטילאי לכלי עבודה. כיצד להשתמש בה בכיתה? אנו נספק לכם משאב הוראה ויזואלי זמין להורדה  (תבנית מפת אמפתיה), שתוכלו להדפיס ולעבוד איתו בכיתה: לאחר שלב איסוף המידע הראשוני (תצפיות, ראיונות, משחקי תפקידים), חלקו את התלמידים לקבוצות. הנחו כל קבוצה למלא את מפת האמפתיה עבור ה"משתמש" שלהם, באמצעות פתקיות או כתיבה ישירה. עודדו דיון בתוך הקבוצה סביב כל מקטע, ובמיוחד סביב הפערים בין מה שנאמר למה שנעשה/הורגש. מפת אמפתיה היא כלי שימושי לא רק לשלב הראשוני של הבנת הבעיה, אלא גם ככלי הערכה עצמית והדדית לאורך כל תהליך הפיתוח. מה קורה כשמפתחים תוצר מתוך אמפתיה עמוקה? כשצוות (או תלמיד) ניגש לפיתוח תוצר מתוך עמדה אמפתית אמיתית, התוצאות מדהימות: פתרונות מדויקים ורלוונטיים:  התוצר עונה על צורך אמיתי, גם אם הוא לא הוגדר במפורש בתחילת הדרך. הוא פשוט "מכוון" יותר למטרה. חיבור רגשי עמוק לתוצר:  הלומדים מרגישים בעלות ומשמעות עמוקה יותר לעבודה שלהם, כי הם יודעים שהם באמת משפיעים על מישהו. העצמת המשתמש:  הפתרון משפר באמת את חייו של מישהו, והופך את הלמידה לבעלת ערך חברתי. למידה משמעותית לחיים:  התלמידים רוכשים כישורים חברתיים, מפתחים אינטליגנציה רגשית, ויכולת להשפיע לטובה על סביבתם הקרובה והרחוקה. אמפתיה היא לא עוד שלב, אלא יסוד לחינוך שלם פיתוח תוצרים הוא חלק משמעותי בלמידה, אין ספק. אבל פיתוח תוצרים משמעותיים, רלוונטיים ובעלי השפעה אמיתית  מתחיל ונגמר באמפתיה. זה אינו שלב על הנייר, אלא יסוד קריטי לחינוך שלם, שמכשיר את התלמידים לא רק להיות חושבים ויצירתיים, אלא גם רגישים, מעורבים ואכפתיים. אנו מזמינים אתכם, המורים, לשים דגש רב יותר על רכיב האמפתיה, הוא ערך יסוד שצריך להיות מוטמע בכל פעילות חינוכית. תנו לתלמידים את הכלים להבין את האחר, לחוש את עולמו, וצפו בהם יוצרים עולם טוב יותר, פתרון אחר פתרון.

תפיסת "הגן העתידי" של משרד החינוך יכולה להיראות מעורפלת במבט ראשון, אך היא מציגה שינוי פרדיגמה משמעותי בחינוך לגיל הרך בישראל. כדי להבין אותה לעומק, בוא נבחן את עקרונותיה המרכזיים, נתבסס על מחקרים רלוונטיים ונדגים באמצעות דוגמאות מהעולם. בקצרה (TL;DR) גן עתידי = תהליך וחומרים זמינים לפני גאדג׳טים; חקר, עשייה ויחסים במרכז. מתחילים משלד: תחנות פעילות, תפקידים לילדים, מגבלת “חומר יחיד” שמייצרת יצירתיות. התקדמות נכונה: פיילוט מתועד של 2–3 אתגרים, ואז החלטה מושכלת על ציוד. משאב: צ’ק-ליסט הקמה + דוגמאות אתגרי “0-שקל”. עקרונות מרכזיים בתפיסת "גן העתידי": למידה פעילה:  הדגש הוא על למידה חווייתית, המבוססת על משחק, חקר וגילוי עצמאי. זאת בניגוד ללמידה פרונטלית ומובנית. מחקרים רבים מראים שלמידה פעילה ומשחקית בגיל הרך מקדמת התפתחות קוגניטיבית, רגשית וחברתית מיטבית (1). סביבת למידה גמישה ומותאמת אישית:  הגן מעוצב כמרחב פתוח וגמיש, המאפשר למידה במגוון סביבות ובאמצעות מגוון פעילויות. הלמידה מותאמת לצרכים, לאינטרסים ולקצב ההתפתחות של כל ילד (2). טיפוח מיומנויות וכישורים לעתיד:  הגן שם דגש על פיתוח מיומנויות המאה ה-21, כמו חשיבה ביקורתית, פתרון בעיות, יצירתיות, שיתוף פעולה ותקשורת. מיומנויות אלו נחשבות חיוניות להצלחה בעולם המשתנה והמורכב של המחר (3). מעורבות הילד בעיצוב הלמידה:  הילדים שותפים פעילים בתכנון ובביצוע הפעילויות בגן. הם מעלים רעיונות, יוזמים פרויקטים ומקבלים החלטות. מעורבות זו מחזקת את תחושת המסוגלות והמוטיבציה שלהם ללמידה (4). קהילתיות ושיתופי פעולה:  הגן פועל כקהילה לומדת, שבה הילדים, הצוות החינוכי וההורים משתפים פעולה ומשפיעים זה על זה. הקהילתיות תורמת לתחושת השייכות והאחריות של הילדים כלפי הגן והסביבה (5). דוגמאות מהעולם: איטליה: רג'יו אמיליה - גישה חינוכית המדגישה למידה פרויקטיבית, שבה הילדים חוקרים נושאים שמעניינים אותם, תוך שימוש במגוון חומרים וכלים. הגן מעוצב כ"סביבה שלישית", לצד הבית והמשפחה, ומעודד שיתוף פעולה בין הילדים, הצוות וההורים. גרמניה: Waldkindergarten -  גני יער שבהם רוב הלמידה מתקיימת בחיק הטבע. הילדים חוקרים את הסביבה הטבעית, משחקים בחומרים טבעיים ומפתחים כישורי חיים בסיסיים. גישה זו מדגישה את החשיבות של קשר לטבע וחיזוק החוסן האישי. ארה״ב: Maker spaces in schools -  מרחבי מייקינג בבתי ספר, שבהם התלמידים יכולים להתנסות בבנייה, יצירה וחקר טכנולוגי. מרחבים אלו מעודדים למידה פעילה, פתרון בעיות וחשיבה יצירתית. הגן העתידי - שלומות - הגב' פאטמה קאסם - הרצאה מומלצת לצפיה הגן העתידי - מייקרים בגיל הרך: למידה המדגישה התנסות פיזית, חקר פעיל, פתרון בעיות ומשוב מיידי, היא אבן יסוד בתפיסת "הגן העתידי".  היא מאפשרת לילדים לבנות את הידע שלהם באופן פעיל, תוך כדי חיבור לחוויות אישיות ויצירת משמעות. הלמידה המייקרית, המתמקדת בפרויקטים קצרים ומוגדרים, משתלבת בצורה מושלמת בגישה ההתנסותית. היא מאפשרת לפרק את הלמידה למשימות קטנות וניתנות לניהול, המותאמות ליכולות ולצרכים של כל ילד. הפרויקטים המייקרים מעודדים את הילדים להתנסות בחומרים, בכלים ובטכנולוגיות שונות, לפתח מיומנויות חדשות וליצור תוצרים משמעותיים. תרומתה הייחודית של הלמידה המייקרית לגן העתידי: העצמת הילד.ה:  הלמידה מאפשרת לילד להיות שותף פעיל בתהליך הלמידה. הילד בוחר את הפרויקטים שמעניינים אותו, מתכנן את שלבי העבודה, מתמודד עם אתגרים ומגיע לפתרונות יצירתיים. פיתוח מיומנויות וכישורים:  הלמידה המייקרית מסייעת בפיתוח מגוון רחב של מיומנויות וכישורים, כמו חשיבה ביקורתית, פתרון בעיות, יצירתיות, שיתוף פעולה, תקשורת ומוטוריקה עדינה. חיבור לעולם האמיתי:  הפרויקטים המייקרים מחברים את הילדים לעולם האמיתי ולבעיות אותנטיות. הם לומדים על תופעות מדעיות, תהליכים טכנולוגיים ואתגרים חברתיים, ומפתחים כלים להתמודדות איתם. טיפוח סקרנות, מוטיבציה ואמפטיה:  הלמידה המייקרית מעוררת סקרנות ומוטיבציה אצל הילדים. הם נהנים מהתהליך היצירתי, מההתנסות המעשית ומהתוצרים המוחשיים, הם מפתחים אמפטיה לסביבתם ולסובבים אותם. תפיסת "הגן העתידי" מציעה חזון חדשני ומבטיח לחינוך בגיל הרך בישראל. היא מבוססת על מחקרים עדכניים ומדגישה את חשיבות הלמידה הפעילה. הלמידה המייקרית היא כלי רב עוצמה המשתלב בתפיסה זו. היא מאפשרת לילדים להתנסות, לחקור, ליצור וללמוד באופן פעיל ומשמעותי.  אם נשלב את עקרונות הלמידה המייקרית בגן, אנו יכולים לטפח דור של ילדים סקרנים, יצירתיים ובעלי מיומנויות וכישורים חיוניים לעתיד. מקורות מידע: Whitebread, D. (2012). The importance of play. Open University Press. Vygotsky, L. S. (1978). Mind in society: The development of higher psychological processes. Harvard University Press. Partnership for 21st Century Skills. (2009). P21 framework definitions. Fleer, M. (2013). Play in the early years: From birth to six. Cambridge University Press. Bronfenbrenner, U. (1979). The ecology of human development: Experiments by nature and design. Harvard University Press. Child Development and Its Domains: Cognitive, Physical and Emotional link

האתגר הפעם הוא מתחום האקינג האקר הוא מי שלוקח מוצר קיים ומשדרג אותו למען הכלל, בניגוד לשם הרע שיש להאקרים הם לא אלה שפורצים למחשבים כדי לגנוב או להפיץ מידע מוטעה (אלה קראקרים), האקרים משתמשים במה שיש ברשת ומפתחים דבר טוב יותר או חדש על בסיס זה בקצרה (TL;DR) האק = שדרוג קטן לחפץ קיים לטובת משתמש מוגדר, לא “קיצור דרך”. הפעלה בכיתה/בצוות: חומר אחד דומיננטי, 20 דק׳ בנייה, בדיקת משתמש ושיפור מהיר. מדדי הצלחה: עובד? מתחשב? פשוט להדגמה ולתפעול. משאב: “כרטיס האקר” לזוגות + תבנית שיעור קצר. האתגר האתגר מתמקד בהבחנה, תצפית ויוזמה, אנחנו נבקש מהלומדים והלומדות ולחפש חפץ יום יומי שבעזרת תוספת ייתן לו תפקיד חדש או יתאים לשימוש בצורה טובה יותר עבורם. הפיתוח צריך להיות כל כך מינורי אבל מאוד משמעותי. בדוגמה המצורפת ניתן לראות תהליך האקינג באיקאה ישראל, בתהליךהיו מעורבים בעלי מוגבלויות ומהנדסים. יחד הם פיתחו עזרים משלימים לתפעול ומיצוי שימוש במוצרים של איקאה, הפרויקט לא רק מרגש, הוא גם דוגמה לאחריות חברתית תאגידית (ויש על זה ויקוח) והתוצר ניתן להדפסה (הקבצים ניתנים להורדה חינם) בכל מדפסת 3D בכל מקום בעולם. המיזם היה כל כך מוצלח שהפך תוך זמן קצר מאוד למהלך בינלאומי ואלדר לפרזנטור בינלאומי. חזרה לפרויקט פרויקט זה הוא בעל פוטנציאל לפיתוח קבוצתי אבל נותן גם מקום למפתח בודד, הוא מזמן התמודדות עם יכולת הבחנה באיך אני (הלומד.ת) חי, מה ייקל עליי או על הסובבים אותי את החיים. הזדמנויות למידה: התבוננות והבחנה של צרכים והסביבה תהליך פיתוח - מרעיון לתוצר מידול 3D תפקיד המנחה: להיות מנטור ולשאול שאלות רבות ככול הניתן לערער ולהרהר איתם יחד על בחירות והדרך, לעודד אותם לקחת סיכון (הגיוני) לעודד אותם לנסות ולתמוך בתהליך הפיתוח חשוב לזכור ונדגיש שוב, מדובר באמת בפתרון קטן, אנחנו לא מדברים על תכנון בתים חדשניים (נשאיר לפרויקט הבא) עזרו ללומדים להתמקד במימדי פרויקט רצוי, משהו שהמדפסת שלכם (או בפאב-לאב | אצלנו) יכולה להדפיס.

טכניקת גיהוץ מודולציות מהירות (Speed-Modulated Ironing, או בקיצור SMI) היא פיתוח חדשני המאפשר לשדרג משמעותית את המראה והתחושה של אובייקטים המודפסים בתלת-ממד בטכנולוגיית FDM. הייחוד המרכזי בשיטה הוא ביכולת שלה "לתכנת" תכונות מגוונות לתוך אובייקט המודפס מחומר גלם יחיד, וזאת על ידי ניצול תכונותיהם של פילמנטים תרמו-רספונסיביים  - חומרים המשנים את מאפייניהם בתגובה לחום. כל זאת מתבצע ללא צורך בשינויי חומרה מורכבים במדפסת סטנדרטית בעלת דיזה כפולה. הטכניקה פותחה על ידי חוקרים מ-MIT ואוניברסיטת דלפט לטכנולוגיה (TU Delft). הרעיון המרכזי: דיזה כפולה, מהירות משתנה, וחומרים מגיבי-חום בבסיס שיטת SMI עומדת מדפסת FDM סטנדרטית בעלת דיזה כפולה (dual-nozzle). לכל דיזה תפקיד מוגדר: הדיזה הראשונה:  אחראית על הנחת שכבות הפילמנט התרמו-רספונסיבי  כרגיל. שלב זה מתבצע בטמפרטורה נמוכה יחסית, שאינה גורמת להפעלת התכונות המיוחדות של החומר.    הדיזה השנייה:  נותרת ריקה (ללא פילמנט) ומחוממת לטמפרטורה קבועה וגבוהה יותר. דיזה זו מבצעת את פעולת ה"גיהוץ" על השכבה שהונחה.    הקסם מתרחש באמצעות שליטה מדויקת על מהירות התנועה  של הדיזה השנייה בזמן שהיא עוברת מעל השכבה המודפסת. כמות החום המועברת לחומר התרמו-רספונסיבי  נמצאת ביחס הפוך למהירות הדיזה:    מהירות איטית:  זמן מגע ארוך יותר, טמפרטורת חומר גבוהה יותר, הגורמת לשינוי משמעותי יותר בתכונות החומר התרמו-רספונסיבי.    מהירות גבוהה:  זמן מגע קצר יותר, טמפרטורת חומר נמוכה יותר, הגורמת לשינוי מתון יותר או לא מפעילה כלל את תגובת החומר.    גישה זו מאפשרת ויסות מדויק של החום המועבר לחומר, ועל ידי כך שליטה מדויקת בתגובות הספציפיות של הפילמנט התרמו-רספונסיבי בו משתמשים.    ניתן להאזין למאמר במצגת זו (באנגלית) איך זה עובד בפועל? הפעלת תכונות החומר התרמו-רספונסיבי הצלחת טכניקת SMI תלויה באופן קריטי  בשימוש בפילמנטים המכילים תוספים או בעלי מבנים המשנים את תכונותיהם בתגובה לחום. החום המבוקר, המועבר על ידי הדיזה השנייה במהירות משתנה, הוא שמפעיל את התגובות הללו בחומר. דוגמאות לחומרים כאלה שהודגמו במחקר:    פילמנט מקציף (למשל LW-PLA):  חימום מפעיל חומר מקציף בפילמנט, הגורם לחומר להתרחב וליצור מבנה תאי סגור. מידת ההקצפה (ומכאן האטימות, הצפיפות והמרקם) נשלטת על ידי מהירות הגיהוץ, כלומר, הטמפרטורה אליה מגיע החומר.    פילמנטים עם מילוי עץ/שעם:  פילמנטים אלו מכילים סיבים טבעיים. חימום גורם לתהליך פירוליזה (חריכה) של סיבים אלו. טמפרטורות גבוהות יותר (תוצאה של מהירות גיהוץ נמוכה) גורמות לחריכה רבה יותר, וכתוצאה מכך לגוון צבע כהה יותר באופן הדרגתי.    פילמנט PLA סטנדרטי:  גם פילמנט PLA רגיל, ללא תוספים מיוחדים, יכול להראות שינויים תחת SMI, בעיקר בגימור פני השטח (ברק/מרקם). חימום רב יותר (גיהוץ איטי יותר) יכול ליצור אזורים חלקים ומבריקים יותר. באמצעות שליטה בתגובות החומרים התרמו-רספונסיביים, ניתן "לתכנת" מגוון תכונות ויזואליות וטקטיליות ברזולוציה גבוהה, כגון גוון צבע, שקיפות/אטימות, מרקם (חספוס/חלקות) וברק, ואף ליצור מעברים הדרגתיים (gradients) עדינים.  דרישות ויישום חומרה:  מדפסת FDM סטנדרטית עם דיזה כפולה.    חומר:   פילמנטים תרמו-רספונסיביים  הם המפתח להשגת שינויים משמעותיים בתכונות החומר (כגון: מקציפים, ממולאי עץ/שעם). ניתן להשתמש גם ב-PLA סטנדרטי להשגת אפקטים של שינוי ברק ומרקם.    תוכנה:  פותחו מודלים וכלים (למשל, יישום ב-Rhinoceros 3D Grasshopper ) המתרגמים את התכונות הרצויות על המודל התלת-ממדי להוראות G-code עבור שתי הדיזות, השולטות הן בהדפסה והן בגיהוץ במהירות משתנה.    חשוב לכייל בקפידה את פרמטרי הגיהוץ (טמפרטורת דיזה, טווח מהירויות, גובה דיזה) כדי להבטיח הפעלה נכונה של התכונות בחומר התרמו-רספונסיבי ולמנוע נזק לחלק המודפס.    פילמנטים תרמו-רספונסיביים סוג פילמנט רכיב/מנגנון פעיל תגובה לטמפרטורה אפקטים מושגים (צבע, מרקם, שקיפות) פילמנט מקציף (LW-PLA) חומר מקציף (Blowing Agent) התרחבות ליצירת קצף תאי סגור עלייה באטימות (צבע בהיר יותר), ירידה בצפיפות, עלייה בחספוס (בטמפ' גבוהה/מהירות נמוכה); שקיפות למחצה, צפיפות גבוהה, חלקות (בטמפ' נמוכה/מהירות גבוהה) פילמנט עם מילוי עץ (Wood-Filled) סיבי עץ פירוליזה (חריכה) של הסיבים התכהות הדרגתית של הגוון (יצירת גווני אפור) פילמנט עם מילוי שעם (Cork-Filled) חלקיקי שעם פירוליזה (חריכה) של החלקיקים התכהות הדרגתית של הגוון (יצירת גווני אפור) PLA סטנדרטי פולימר PLA ריכוך והחלקת פני השטח שינוי בברק ובמרקם (חלק/מבריק יותר בחימום רב יותר) טכניקות אחרות מול SMI גיהוץ סטנדרטי בתוכנות חיתוך מול SMI:  גיהוץ סטנדרטי נועד להחליק את פני השטח העליונים והשטוחים של המודל באמצעות מעבר נוסף של דיזת ההדפסה תוך הזרמת כמות קטנה של חומר. לעומת זאת, SMI משתמשת בדיזה שנייה ריקה, במהירות משתנה וללא הזרמת חומר, כדי לווסת חום ולהפעיל תגובות בחומרים תרמו-רספונסיביים  ספציפיים.    טכניקת SMI לאומת FDM מרובה חומרים:  הדפסה מרובת-חומרים דורשת החלפה פיזית של פילמנטים, תהליך איטי המייצר פסולת רבה. SMI, על ידי שימוש בחומר תרמו-רספונסיבי יחיד והפעלת תכונותיו באופן מבוקר, מציעה הדפסה מהירה יותר באופן משמעותי, הפחתה דרסטית בפסולת (עד פי 10 פחות בהשוואה למערכות מסוימות), ויכולת ליצור מעברים הדרגתיים עדינים יותר בתכונות החומר. למרות המגבלות, תלות בחומרים תרמו-רספונסיביים ספציפיים  וצורך בכיול קפדני, SMI מהווה צעד חשוב לעבר הדפסת FDM רב-תכליתית, יעילה ובת-קיימא יותר. היא פותחת אפשרויות חדשות למעצבים וליצרנים, ומדגישה את המעבר מחומרה מורכבת לשליטה תהליכית מדויקת וניצול טוב ויעיל של תכונות החומר.

איך הופכים את מיומנויות המאה ה-21: חשיבה ביקורתית, שיתוף פעולה, פתרון בעיות ומיומנויות נוספות למשהו יישומי בכיתה? המרחב המייקרי מציע לנו הזדמנות מושלמת לחבר בין התיאוריה החינוכית לפרקטיקה בכיתות. במקום לדבר על המיומנויות האלה באופן מופשט, התלמידים.ות חווים.ת אותן בפועל, דרך התנסות מעשית ומשמעותית. למה דווקא מייקינג? המרחב המייקרי הוא סביבת למידה טבעית למיומנויות המאה ה-21. בשיעורי המייקינג התלמידים.ות מתרגלים.ות לימוד מתוך פתרון בעיות, עבודה בצוותים, חשיבה יצירתית ועבודה פרוייקטלית שמצריכה קבלת החלטות. במקום לדבר על המיומנויות האלה באופן מופשט, התלמידים.ות חווים.ת אותן בפועל, דרך התנסות מעשית ומשמעותית.  נציע כאן כמה טכניקות מעשיות שאפשר לשלב בשיעורים לשיפור ההטמעה של מיומנויות המאה ה-21 בשיעור המייקרי: חשיבה ביקורתית דרך שאלות במקום לתת לתלמידים.ות הוראות צעד אחר צעד, עודדו אותם לשאול שאלות מובנות בכל שלב בפרויקט. בתחילת כל פרויקט, אפשר להציע לתלמידים.ות להשיב על שלוש שאלות: "מה הבעיה שאני פותר.ת?", "למי זה יעזור?" ו"איך אדע שהצלחתי?" במהלך הבנייה: "מה קורה אם אשנה את החלק הזה?", "איך אוכל לבדוק שזה עובד?" לאחר הבנייה: "מה הייתי עושה אחרת?" ו"איך המוצר שלי משפיע על אחרים.ות?" הגדירו אילוצים מעניינים שמעודדים חשיבה מחוץ לקופסה. אילוצים יכולים להיות: הגבלת כמות או סוג חומרים, אילוצי גודל, אילוצי זמן ועוד התנסות במגוון מיומנויות דרך "תפקידים מתחלפים" בפרויקטים קבוצתיים, כל חבר.ה בצוות מקבל תפקיד ספציפי שמתחלף כל 15-20 דקות. כך התלמידים.ות יתנסו בתפקידים שאינם התפקידים ה"רגילים" שהם לוקחים.ות על עצמם.ן. זה תרגול חשוב גם לעבודת צוות ושיתוף פעולה. אפשר להוסיף לכך משחוק- טיימר על הלוח שמבהיר מתי מתבצעת החלפה, שליפת פתקים עם התפקידים הרלוונטיים לפרוייקט מתוך כובע בכל קבוצה וכו'. חשוב להתאים את ההתנסות הזו לשלבים בעבודה בהם יש חשיבות לפעילות במספר ערוצי עשייה במקביל. פיתוח יצירתיות דרך "אילוצים יצירתיים" המציאות שלנו מלאה באילוצים, ויש חשיבות גדולה לאיך אנחנו פועלים.ות תחת האילוצים האלה.   הגדירו אילוצים מעניינים שמעודדים חשיבה מחוץ לקופסה. אילוצים יכולים להיות: הגבלת כמות או סוג חומרים (למשל, לרשותכם עד חצי מטר מסקינגטייפ), אילוצי גודל (למשל, מה שתבנו צריך להכנס לקופסת נעליים), אילוצי זמן ועוד. אילוצי זמן למשל אפשר להציג באופן שמתקבל באהדה ומניע לפעולה על ידי יצירת מסגרת משחקית (למשל, יש לכם 30 דק' לביצוע המשימה, הפעלת טיימר על הלוח ועידוד לקראת סיום הזמן) מעגלי משוב מובנים ניתן   לשלב נקודות מובנות במהלך הפרויקט שבהן התלמידים.ות מציגים.ות את התהליך בפני קבוצות אחרות ומקבלים משוב מקדם בתהליך העבודה. (למשל: עבודה עם טיימר- עצירה לדקה- הצגת הרעיון בשני משפטים בין קבוצות- המשך עבודה עם טיימר- עצירה לדקה- הצגת האתגר הגדול ביותר) חלק מהסוד הוא בגיוון אופני העבודה בפרויקטים, ומעבר לכך ביכולת לזהות ולחזק את הרגעים שבהם אירועי ההטמעה האלה מתרחשים באופן טבעי ולאפשר להם להפוך למרחב התנסות והתפתחות. רוצים לשתף איך אתם.ן מיישמים.ות את הטמעת מיומנויות המאה העשרים ואחת בכיתה שלכם.ן? נשמח לשמוע בתגובות!

הערכה ומשוב בסביבת למידה מייקרית, ובכלל, מהווים אתגר פדגוגי לא פשוט. הקושי נובע מכמה סיבות: מורכבות תהליך הלמידה:  למידה במרחב המייקרי היא תהליך דינמי, המורכב משלבים רבים, ניסוי וטעייה, חקר וגילוי. קשה "לכמת" תהליך זה ולהעריך אותו בצורה מספרית. מיקוד בתהליך:  במרחב המייקרי, הדגש הוא על התהליך ולא רק על התוצר הסופי. הערכה מסורתית, שמתמקדת בעיקר בתוצר, אינה מתאימה לסביבה זו. מיומנויות רחבות:  במרחב המייקרי, התלמידים מפתחים מיומנויות רחבות כמו יצירתיות, פתרון בעיות ושיתוף פעולה. קשה למדוד מיומנויות אלו בצורה מדויקת באמצעות מבחנים מסורתיים. צורך ב משוב מותאם אישית:  כל תלמיד במרחב המייקרי עובר מסלול למידה ייחודי. לכן, חשוב לספק משוב מותאם אישית שיתמוך בהתפתחות האישית של כל תלמיד. האתגר גובר כאשר מערכת החינוך דורשת לתת ציון מספרי. הצורך ״לכמת את הלמידה לציון עלול לפגוע במהות המרחב המייקרי וליצור תסכול ולחץ מיותר אצל התלמידים. כלי הערכה לקיום משוב חיובי ומקדם למידה כדי להתמודד עם האתגרים הללו, חשוב לפתח כלי הערכה שיתאימו לרוח המרחב המייקרי ויעודדו למידה משמעותית. הנה כמה הצעות: הערכה מילולית מפורטת:  במקום ציון מספרי, ניתן לספק לתלמידים משוב מילולי מפורט שמתאר את החוזקות שלהם, את הנקודות שבהן הם יכולים להשתפר ואת ההתקדמות שלהם בתהליך הלמידה. תלקיט עבודות:  ניתן לבקש מהתלמידים ליצור תלקיט עבודות שיציג את התהליך היצירתי שלהם ואת המיומנויות שפיתחו. הערכה עצמית ושיקוף:  ניתן לעודד את התלמידים להשתתף בתהליך ההערכה על ידי כתיבת רפלקציות וביצוע הערכה עצמית. כלי AI ל ניתוח נתונים:  ניתן להשתמש בכלי AI כדי לנתח את התהליך הלמידה של התלמידים ולספק למורים תובנות שיעזרו להם לספק משוב מותאם אישית. חשוב לזכור : הערכה ומשוב צריכים לשמש כלי לקידום למידה ולא ככלי למיון וסינון. על ידי שימוש בכלי הערכה מתאימים ויצירת תרבות של משוב חיובי, נוכל לעזור לתלמידים לממש את הפוטנציאל שלהם במרחב המייקרי. תוכנה ראשונה: Google Classroom:  פלטפורמה פופולרית מאוד בבתי ספר בישראל ובעולם. קל ליצור בה תבניות, לשתף אותן עם מורים ולתת להם אפשרות להעתיק ולערוך אותן. יתרון נוסף הוא שניתן לשלב את התלקיט עם שאר כלי גוגל, כמו Drive ו-Docs. תוכנה שניה: Wakelet:  פלטפורמה חינמית המאפשרת יצירת אוספים דיגיטליים, כולל תלקיטים. קל מאוד לשימוש ויש בה תבניות מוכנות רבות. תוכנה שלישית: Padlet:  עוד פלטפורמה פופולרית ליצירת לוחות שיתופיים. ניתן ליצור בה תבנית לתלקיט בצורה ויזואלית ואינטראקטיבית. המלצה נוספת:  בנוסף לפלטפורמה עצמה, חשוב לבחור פורמט נוח לתבנית. Google Docs או Slides הן אפשרויות טובות, כי הן מאפשרות עריכה קלה ושיתוף פשוט. מדריך מהיר ליצירת תלקיט דיגיטלי במרחב המייקרי (גוגל קלאסרום) מטרת התלקיט: תיעוד תהליך הלמידה וההתקדמות של התלמידים במרחב המייקרי. הערכה מגוונת של מיומנויות רחבות (יצירתיות, פתרון בעיות, שיתוף פעולה ועוד). משוב מותאם אישית שיעודד למידה משמעותית. שלבים ביצירת התלקיט: בחירת פלטפורמה:  גוגל קלאסרום היא פלטפורמה נוחה ונגישה ליצירת תלקיטים דיגיטליים. יצירת תבנית:  צרו תבנית גמישה ב Google Docs או Slides שתכלול: תיאור המשימה או האתגר. מחוון הערכה ברור ( ראו דוגמאות במחוון שצורף ). מקום לרפלקציה אישית של התלמיד. איסוף עבודות:  אספו עבודות תלמידים שמדגימות את תהליך הלמידה והמיומנויות שפותחו. הערכה ומשוב:  השתמשו במחוון כדי להעריך את העבודות ולספק משוב מילולי מפורט. ניתן להיעזר בכלי AI לניתוח נתונים (למשל, זיהוי מגמות או השוואה בין עבודות). שיתוף התלקיט:  שתפו את התלקיט עם התלמידים וההורים כדי שיוכלו לראות את ההתקדמות ולהשתתף בתהליך הלמידה. היבטים אתיים: שימרו על פרטיות התלמידים וודאו שהמידע מאובטח. השתמשו ב AI בצורה אחראית והוגנת. עודדו שיח פתוח על ההיבטים האתיים של AI עם התלמידים. טיפים נוספים: תעדו את תהליך הלמידה באמצעות תמונות, סרטונים ורפלקציות. עודדו את התלמידים להשתתף בתהליך ההערכה ולספק משוב עצמי. השתמשו בתלקיט ככלי לקידום למידה ולא רק ככלי להערכה.

מה זה למידת מכונה ומה הקשר ל- AI? למידת מכונה היא תחום מתפתח במדעי המחשב בתוך תחום הבינה המלאכותית (AI). למידת מכונה מתמקדת בפיתוח אלגוריתמים שמאפשרים למחשבים ללמוד ולשפר את הביצועים על בסיס נתונים ללא צורך בתכנות מפורש. בעזרת למידת מכונה, ניתן לפתח מערכות AI שמתאימות את עצמן ומשתפרות עם הזמן על בסיס נתונים חדשים. המחשב לומד?? המונח "למידה" מתייחס ליכולת של המחשב לספוג ידע חדש ולהסתגל לשינויים ולמידע חדש המתקבל. במקום שהמחשב יבצע משימות לפי סדרת כללים קבועה מראש (כמו בתכנות קלאסי), הוא לומד לבצע את המשימות הללו על ידי זיהוי דפוסים בנתונים שהוא מנתח. בלמידת מכונה, המחשב לומד מדוגמאות ומספק תחזיות על בסיס נתונים, הוא מנסה למצוא דפוסים ולחזות תוצאות חדשות ומשתמש בנתונים כדי לשפר את הדיוק והביצועים. ישנם שלושה סוגים עיקריים של למידת מכונה: למידה מפוקחת (Supervised Learning): בלמידה מפוקחת, האלגוריתם לומד מתוך דוגמאות מתויגות, כלומר דוגמאות שכוללות הן את הקלט (input) והן את התווית הנכונה (output). המטרה היא שהאלגוריתם ילמד לחזות את התוויות של דוגמאות חדשות. דוגמאות לשימושים בלמידה מפוקחת כוללות זיהוי תמונות, ניתוח טקסט וסיווג דואר אלקטרוני לספאם ולא ספאם. למידה בלתי מפוקחת (Unsupervised Learning): בלמידה בלתי מפוקחת, האלגוריתם מקבל נתונים ללא תוויות ומנסה למצוא דפוסים, מבנים או יחסים בתוך הנתונים. לדוגמא, למידה זו יכולה לשמש לניתוח שווקים, זיהוי לקוחות לפי פרופילים ועוד. למידת חיזוק (Reinforcement Learning): בלמידת חיזוק, האלגוריתם לומד דרך ניסוי וטעייה, ומקבל משוב בצורת תגמולים או עונשים בהתאם לפעולות שהוא מבצע. אלגוריתמים אלה משמשים לעתים קרובות לפיתוח מערכות אוטונומיות כמו רובוטים וכלי רכב אוטונומיים, כמו גם לפתרון בעיות מורכבות במשחקים כמו שחמט. איך עושים למידת מכונה במיקרוביט? מאפיין חדש במיקרוביט מאפשר לשלב את המיקרו:ביט עם בינה מלאכותית  ולתת לתלמידים.ות התנסות בתהליך של למידת מכונה. באתר micro:bit CreateAI  נבנה כלי המאפשר ליצור AI באמצעות תנועה ולמידת מכונה במיקרו:ביט. למידת המכונה מתבצעת בכמה שלבים המאפיינים כל למידת מכונה: איסוף נתונים  שלב זה כולל איסוף הנתונים הדרושים לאימון המודל. בלמידת מכונה הנתונים יכולים לבוא ממקורות שונים כמו מאגרי מידע, חיישנים, אתרי אינטרנט ועוד. חשוב לדאוג לכך שהנתונים יהיו איכותיים ומגוונים כדי שהמודל יוכל ללמוד בצורה טובה. במקרה של העבודה עם מיקרוביט איסוף הנתונים נעשה דרך החיישנים של המיקרו:ביט. המיקרוביט מוצמד עם סוללה לגוף (למשל ליד או לרגל), ובעזרת חיישן התנועה המובנה בו, מבצעים למידה מפוקחת- הגדרת תנועה (למשל מחיאת כפיים), ואיסוף נתוני תנועה כאשר התנועה מבוצעת. ככל שיאספו יותר נתונים, המודל יוכל להיות מדויק יותר. אם ישנם נתונים שלא מתאימים להגדרת התנועה (למשל, אם בטעות לא מחאנו כף בזמן המדידה), כדאי מאוד להסירם כדי שלא יוגדרו כמחיאת כף ויפגעו בדיוק המודל. מבחינה טכנית יש צורך במיקרוביט (לעיתים יש צורך בעדכון קושחה), סוללה למיקרוביט, ומחשב עם Bluetooth. במיקרוביט גרסה 2- במידה ואין מחשב עם Blutooth, ניתן להשתמש במיקרוביט נוסף שיחובר למחשב ויעביר את המידע למחשב בעזרת רדיו. יש להשתמש בדפדפני אינטרנט Edge או Chrome בלבד. שימו לב שבשלב איסוף הנתונים צריך למצוא דרך לחבר את המיקרוביט לגוף- ניתן לבנות אביזר חיבור זמני, אך ניתן גם לרכוש לוח הרחבה יעודי המוסיף למיקרוביט סוללות ורצועת חיבור. אימון המודל זהו השלב בו המודל נבנה על בסיס מערך האימון. המודל לומד את הדפוסים והיחסים בנתונים כדי שיוכל לבצע תחזיות על נתונים חדשים (לדוגמא, המודל מנסה לזהות את דפוס התנועה החוזר שהוגדר למחיאת כף כדי שיוכל לזהות מחיאת כף בעצמו על פי דפוסי תנועה דומים בהמשך). בשלב זה נוכל לראות איך המודל מזהה את התנועה של המיקרוביט מבלי שנגדיר לו מה התנועה- נראה זאת באחוזי התאמה לתנועות שלימדנו. כמו כן, בשלב זה נוכל לשנות את נקודת הזיהוי ולגרום למיקרוביט לסווג את התנועה כתנועה מסוימת שלמד בשלב מוקדם או מאוחר יותר. בצד ימין של הממשק ניתן כבר לראות את הבלוקים המיוחדים שיווצרו לשילוב למידת המכונה באתר MakeCode. אם בשלב זה רואים שאין זיהוי מדויק מספיק, כדאי לחזור לשלב איסוף הנתונים ולהוסיף עוד נתונים שיאפשרו דיוק רב יותר בזיהוי. בשלב זה הדרישות הטכניות זהות לשלב איסוף הנתונים, ועדיין ניתן לעבוד עם מיקרוביט קודם לגרסה 2. תכנות משולב למידת מכונה באתר MakeCode שילוב הבלוקים החדשים בכתיבת הקוד בשלב זה המערכת תוסיף את הבלוקים שנוצרו כתוצאה מלמידת המכונה לאתר MakeCode כך שניתן יהיה לשלבם בכתיבת הקוד. שימו לב, כדי לעבוד עם הבלוקים של למידת המכונה שנוצרו, חובה לעבוד עם מיקרוביט בגרסה 2 ומעלה. ראו הסבר ל איך מזהים את גרסת המיקרוביט שלכם.ן  פוטנציאל פדגוגי מבחינה פדגוגית התלמידים.ות יתנסו בתהליך לימוד המכונה, ודרך כך, חשיפה גם למגבלות ולאופנים שבהם למידת המכונה יכולה להיכשל. הממשק מאפשר עבודה מעמיקה בתחום אוריינות הנתונים וביכולת להבין, לפרש ולהשתמש במידע נתונים בצורה מושכלת.  ניתן להשתמש בתהליך להקניית מושגי יסוד בנתונים, יכולת לפרש גרפים ותרשימים, ויכולת להסיק מסקנות מנתונים. בנוסף, השימוש ב-micro:bit בשילוב למידת מכונה מאפשר יצירת פרויקטי AI פיזיים באמצעות נתוני תנועה אמיתיים, ובמובן הזה מחזק את הרלוונטיות ללומדים.ות.