פיתוח מקצועי מגיע במגוון תצורות ולכל אחת מהן תפקיד שונה בהתפתחות שלנו כמורים. קורס מקצועי, על פי רוב, מגיע עם אג'נדה סדורה, סילבוס מובנה ותפיסת על כוללנית. הוא מצוין כדי להעניק פרקטיקות חדשות ולייצר יישור קו פדגוגי, אך יש לו מגבלה. הוא מתקשה לשהות מספיק זמן בתוך הקושי של השטח ואין בו תמיד את המרחב לעבד את הצרכים המשתנים ואת המציאות היומיומית המורכבת של הכיתה. למידה בקהילות נכנסת לרווח הזה. זו אינה עוד דרך להעביר ידע ממומחה לקהל, אלא מהלך שמגיע מהשטח ונשאר מחובר אליו. זהו מעבר

כולנו רגילים ל-PLA וזה בסדר גמור. הוא הפך לסטנדרט כי הוא זמין, הוא סלחן למשתמש, הוא מהיר, והוא מגיע באלף צבעים. הוא כאן, והוא הולך להישאר איתנו עוד המון שנים - וכן, הוא גם זול יחסית. הדאדאיסט המייקרי מביא את עצמו, את תפיסת עולמו, ולעיתים גם את האבסורד, לתוך החומר אבל בואו גם נודה באמת - במרחב היצרני של היום, מדפסת התלת-ממד עצמה כבר לא מרשימה אף אחד. התלמידים והמייקרים מוקפים ביומיום במוצרי פלסטיק תעשייתיים מושלמים, ועוד אובייקט פלסטי מודפס לא ישנה את תפיסת עולמם. בעוד שהשיח ה