למידה מייקרית ובכלל למידה התנסותית, היא גישה חינוכית המעודדת תלמידים ללמוד תוך כדי עשייה ויצירה. במקום לשבת ולשמוע הרצאה, התלמידים לומדים על ידי בנייה, ניסוי וחקירה בעצמם.
חישבו על זה כמו על שיעור מלאכה אבל ממש משודרג. במקום רק להכין מוצר לפי הוראות, התלמידים מזהים בעיה אמיתית, מתכננים פתרון, בונים אותו ואז בודקים אם הוא עובד. הם יכולים להשתמש בכל מיני כלים וחומרים, כמו מדפסות תלת מימד, רובוטיקה, אלקטרוניקה ואפילו חומרים ממוחזרים.
למידה מייקרית מאפשרת ללומדים לפגוש לא רק ידע תיאורטי, אלא גם מיומנויות חשובות לחיים כמו יצירתיות, פתרון בעיות, עבודת צוות וחשיבה ביקורתית. היא מעודדת אותם להיות עצמאיים ולקחת אחריות על הלמידה שלהם, והכול תוך התנסות פיזית בלמידה רלוונטית על-פי צורך. אז למה זה לא קורה בכל בית ספר ולמה לא באופן מייטבי? בואו נדבר על האתגרים בלמידה מייקרית.
דרכים להתגבר על האתגר
פיתוח מקצועי: משרד החינוך צריך להשקיע בפיתוח מקצועי ובמעבדות התנסות למורים בנושא למידה מייקרית, לחקור ולהתחבר לתפיסה ולתרבות המייקרית, משם לגזור את עקרונות הפדגוגיה.
קהילות מורים: יצירת קהילות מקצועיות בהן מורים יכולים לשתף רעיונות, ללמוד אחד מהשני ולזכות לתמיכה הדדית מקולגות המדברות שפה מקצועית חינוכית.
ליווי והדרכה: מתן ליווי והדרכה למורים בשלבים הראשונים של יישום הלמידה המייקרית בשטח.
הקמת מעבדות מייקרים: הקמת מעבדות מייקרים בבתי ספר, המצוידות בטכנולוגיות הנדרשות.
שימוש בכלים דיגיטליים: ניצול כלים דיגיטליים חינמיים או זולים הזמינים באינטרנט.
שותפויות עם גורמים חיצוניים: שיתוף פעולה עם חברות מקומיות, אוניברסיטאות וארגונים המספקים גישה לטכנולוגיות.
ישנה חשיבות בהכשרת מורים, כי המורים המנחים בבתי הספר הם המפתח להצלחת הלמידה המייקרית. עליהם להבין את התפיסה הפדגוגיה העומדת מאחורי הלמידה המייקרית, לדעת להשתמש במגוון טכנולוגיות, לחוות איך זה להיות לומד עצמאי במרחב מייקרי ולהתנסות בסביבת למידה שמאפשרת לטעות.
גוון והגדלת הצע הכשרות:
טכנולוגיה: הכרת כלים דיגיטליים, תוכנות לעיצוב והדפסה בתלת מימד, רובוטיקה ועוד.
פדגוגית: הבנת עקרונות הלמידה המייקרית, תכנון ועיצוב פעילויות, הערכת הלמידה.
יצירה והתאמה של כלי הערכה ללמידה מייקרית
שיטות הערכה מסורתיות כמו מבחנים אינן מתאימות להערכת למידה מייקרית, המדגישה יצירתיות, פתרון בעיות ועבודת צוות. לכן יש צורך בפיתוח ודיוק של שיטות הערכה מותאמות.
פורטפוליו: תיעוד תהליך הלמידה והתוצרים של התלמידים.
תצפיות: התבוננות בתלמידים במהלך העבודה על פרויקטים.
הערכה עצמית והערכת עמיתים: עידוד התלמידים להעריך את הלמידה שלהם ואת הלמידה של חבריהם.
התאמה: יצירת מימדי הערכה המותאמים ללמידה מייקרית.
הכשרה: הכשרת מורים בשיטות הערכה מגוונות ומתן כלים ישומיים ליצירת כלי הערכה מתאימים.
שינוי מדיניות: שינוי מדיניות ההערכה כך שתתאים לדרכי למידה שונות.
מה הצעדים הנדרשים לפתרון אמיתי?
משרד החינוך צריך לשאוף להנגיש חינוך שווה ושוויוני, עדכני, המשקף את ערכי הליבה שלו עצמו, אי אפשר רק להצהיר על פיתוח מיומנויות ה-120 ולהמשיך בלמידה מסורתית. יש צורך אמיתי במתן מרחב למורה בשטח ללא תוכנית למידה סדורה עם מערכי שיעור, גישה והנגשת טכנולוגיה כדוגמת מחשבים איכותיים, מדפסות תלת מימד, ציוד אלקטרוניקה, תוכנות עיצוב ועוד, בצורה שוויונית אמיתית ולא ע״פ יכולות בי״ס וראשות. בנוסף יש צורך בעידוד, חיבור וקיום שיתופי פעולה ארוכי טווח בית התעשייה וארגונים שונים למוסדות חינוך.
אבל עד שהתמונה תהיה מושלמת, מה אנחנו יכולים לעשות:
צאו להכשרה: התנסו במגוון כלים טכנולוגיים ופדגוגיים בסביבת למידה המדמה מרחב מייקרי ממש כמו שיש לנו במרכז למייקרים במרכז פסג״ה תל אביב-יפו.
התחילו בקטן: אל תנסו ליישם את כל ההיבטים של הלמידה המייקרית בבת אחת. התחל בפרויקטים קטנים והרחב בהדרגה על-פי יכולות הלומדים וע״פ האהבות שלכם.
שתפו פעולה: שתפו פעולה עם מורים אחרים מתחומי דעת שונים, הורים וגורמים בקהילה כמו כן מצאו את הקהילה שתספק לכם תמיכה ויעץ לא פורמליים.
התייעצו עם מומחים: התייעצו עם מומחים בתחום הלמידה המייקרית לקבלת הדרכה ותמיכה תוך כדי עבודה במרחב, מצאו אפיקים נוספים להתמקצעות ולמידה כל הזמן.
היו סבלניים: שינוי לוקח זמן. אל תתייאשו אם אתה נתקלים בקשיים בדרך.